<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן כ"ט</h1>
<h2>דף קד:</h2>
שמעתי מהרב ר' שמשון, עוף וגבינה נאכלין באפקורן. בתוספות פירש דצריך לאוקומי כב"ש דאמרי בשר עוף בחלב דרבנן ובחיה מודו [דאסור] דאורייתא, ולכך הזכיר עוף ולא חיה. חוץ מלפי' ר"ת דמפרש טעמא דעוף אינו נכון. ואפילו למ"ד [דחיה אינו] דאורייתא נראה לי [דאינו] (ד)צריך לאוקומי כב"ש, אלא כר"ע. וה"ה חיה. אלא בכל מקום רגיל להזכיר (דשמח) [דשכיח] טפי. כדאמר רב יוסף לעיל זאת אומרת בשר עוף בחלב דאורייתא, ולא הזכיר חיה אע"פ שכך הוא חידוש אחיה, דהא לא אשכחן דאית ליה בשר עוף בחלב דרבנן יותר מחיה אלא [ב"ש]. רק בשר אחר גבינה מותר בקינוח הפה ובלילה צריך הדחה. אבל אם אכל צלי או מבושל שאצבעותיו משוחים צריך הדחה וקינוח הפה. מכל מילי [הוי קינוח] לבד מקימחא תמרי וירקא.
<h2>דף קי:</h2>
ואם נמצא כבד דבק בתרנגולת מלוחה, שוכב בין צלעותיו. דליכא למימר דמא משרק שריק כלל, שהרי אין הדם יכול לזוב משם, אם יש בתרנגולת ששים כנגד הכבד, הקליפה קולף והשאר מותר. ואם אין בתרנגולת ששים, שלמטה אסור דדם (משרק שריק) הכבד [לא] דייב מפעפע בכל התרנגולת. ואפילו בדיעבד אין להתיר, הואיל ולא (מצא) [מצי] שריק.
